פסק-דין בתיק ע"פ 873/06

1.         ביום 7.6.01 ניתן למערער מס' 2 היתר לפי חוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 המתיר לו לבנות ביישוב ג'דיידה-מכר בנינים חקלאיים בשטח של 1519 מטר קוב, מחסן חקלאי בשטח של 30 מ"ר, וכן גדר באורך של 150 מטר, הכל כמפורט בהיתר ת/11 ובתוכנית המהווה חלק בלתי נפרד ממנו ת/12.

2.         בפועל נבנה על החלקה לגביה התבקש ההיתר (חלקה 32 בגוש  18535), חלקה המיועדת לחקלאות, בנין עסקי לצורכי עסק מסחרי של איחסון גז ואספקתו באמצעות החברה המנוהלת על ידי המערערת מס' 1. הבניה כללה רצפה בשטח של 247 מ"ר; גדר מבטון ומבלוקים באורך של 220 מטר, קונטיינר ששטחו 32 מ"ר לשמש כמשרד וכן סככה שאמורה היתה להיות מפולשת לפי ההיתר, אך נסגרה שטח של 52 מ"ר, לשימוש עסקי.

3.         בגין האמור הואשמו המערערים, בעל ההיתר והחברה המחזיקה והמשתמשת בחלקה  בעבירה של ביצוע עבודות ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר - עבירה לפי סעיפים 1450א), 204(א), 208 ו - 253 לחוק התכנון והבניה התכ"ה - 1965, ותקנותיו.

4.         לאחר שמיעת ראיות  הורשעו המערערים במיוחס להם בכתב האישום. בגזר הדין הוטלו על כל אחד מן המערערים קנס בסך 40,000 ש"ח. המערער חוייב גם לשלם את אגרת הבניה בסך 3,000 ש"ח וכן חוייב לחתום על התחייבות בסך 20,000 ש"ח וכן ניתן צו הריסה למבנים המפורטים בכתב האישום. כמו כן הוציאה כב' השופטת רמה לאופר חסון צו איסור שימוש במקרקעין נשוא כתב האישום המתוקן לעסק של שיווק גז.

5.         כנגד הכרעת הדין טועינם המערערים  כי לא היה מקום להאשים את המערערת בעבירות האמורות; לא הוכח הקשר בינה לבין ביצוע העבירות, ואין למערערת לטענתם זיקה לבניה האמורה. באשר לבניה עצמה, טוענים המערערים כי ניתן להם היתר ליציקת הרצפה ורק לאחר מכן הם יצקו אותה. חלק מן הגדר לטענתם נבנה לפי ההיתר. הקונטיינר לטענתם שימש לחקלאות. השימוש הוא חקלאי או שדרוש במישרין לחקלאות וכי לא הוכחה פעילות עסקית במקום.

            באשר לגזר הדין טענו המערערים כי ביהמ"ש קמא החמיר עימם יתר על המידה.

6.         הכרעת דינה של כב' השופטת רמה לאופר חסון מפורטת ומנומקת.  עמדו בפניה ראיות מספיקות על מנת להוכיח את אשמתם של המערערים. התמונות שהוגשו מדברות בעד עצמן והן מראות כי אין כל קשר בין שימוש חקלאי בחלקה לבין הנעשה בחלקה בפועל. הוקם בחלקה מבנה רב מידות, גדר גבוהה, שערים ומשטחי בטון וכל זה משמש בעליל כמשתקף מן התמונות ומשאר העדויות לעסק מסחרי (שיווק גז ואחסנתו) ואין בין זה לבין שימוש חקלאי מאומה.

אמנם, ההיתר לביצוע הבניה ניתן רק למערער, והמערערת לא מוזכרת לא בת/11 ולא בבקשה להיתר ת/12.  אולם, הביקורת שערך במקום המפקח מאשרת את החזקת המערערת במקום ואת השימוש שהיא עושה בו ולפיכך ניתן היה להרשיעה בעבירה האמור לפי סעיף 208 (א) (7) לחוק התכנון והבניה.

לכך יש להוסיף כי בסיכומי המערערים בערכאה הראשונה לא נטען כלל שאין זיקה בין הנעשה בחלקה לבין המערערת. טענה זו גם סותרת את ההודיה שמסר בא כח המערערים בבית המשפט קמא ביום 19.2.04 (עמ' 6 לפרוטוקול: "הנאשמים מודים ביציקת רצפה למבנה בשטח של כ 247 מ"ר, מכחישים כי הבניה בוצעה למטרת עסק לשיווק גז... מרשיי מודים בסגירת חלק מהסככה... אך איננו מודים כי השימוש שנעשה בה  הוא עסקי..." ). בעמ' 7 לפרוטוקול מיום 30.6.05 הודיע הסניגור שאכן הקונטיינר שבחלקה שימש לשימוש עסקי, אף שהסביר שכיום הוא ריק לחלוטין. בעמ' 17 לפרוטוקול מוםן 2.2.06 אף חזר ואישר הסניגור "כי בחלק מהאישומים הודו הנאשמים כבר בתחילת המשפט, הודו בכך שבנו את הגדר מבטון... הודו גם לגבי סגירת חלק מהסככה".

השימוש העסקי בחלקה הוכח כדבעי כעולה מעדות המפקח ומהתמונות שהוגשו. ההיתר ניתן אך למטרה חקלאית ולמבנים חקלאיים. המבנים והבניה אין להם כל קשר לחקלאות. בכך לא עמדו המערערים בתנאי בסיסי של ההיתר,  וכל מה שבנו אינו תואם את ההיתר ומהווה עבירה.

יש לדחות  איפוא את הערעור על הכרעת הדין.

7.         כך גם באשר לגזר הדין.

            מדובר בבניה הסותרת את ייעוד החלקה; בניה רבת היקף; מטרת הבניה היא עסקית - הפקת רווח; כאשר  הבניה נעשית שלא כחוק למטרה עסקית ובהיקף נרחב, מוצדקת ענישה מחמירה על מנת שבמידת האפשר תהיה העבירה בלתי כדאית לעבריין.

            יצויין כי הערכאה הראשונה הקלה מאוד עם המערערים בכך שאיפשרה לשלם את הקנס ב - 20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. עוד נזכיר, כי לא הוטל עונש מאסר בפועל וגם לא עונש של מאסר מותנה.

            עוד הקלה הערכאה הראשונה עם המערערים בכך שצו ההריסה, כך הורתה הערכאה הראשונה, ייכנס לתוקף רק לאחר עבור כשנה ממועד מתן גזר הדין.

            יש לדחות על כן גם את הערעור על גזר הדין.

8.         סוף דבר: הערעור נדחה הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

המזכירות תמציא העתק הפסק לצדדים, בדואר.

ניתן היום ב' באדר, תשס"ז (20 בפברואר 2007) בהעדר בעלי הדין.